חג החנוכה הגיע אל מחוזותינו ומעורר בי מחשבה על כך שאנחנו חיים בסרט.
כמו סרטי גיבורי על, כמו משחקי המחשב שבהם הטובים נלחמים ברעים, https://www.haaretz.co.il/family/alexlandsmann/BLOG-1.8800144 וכמו סרטי האקשן שכה אהובים על הקהל הרחב, כך גם חג החנוכה מכניס אותנו לאווירה של מלחמת אור בחושך ושל מאבקי כוחות בין צדדים הנלחמים על קיומם.
רבים מן החגים טומנים בחובם חשיבה דואלית וממוסכת, וחזרתיות שבה ציבור רחב דבק במנהגים שאיש אינו טורח לשנות ולעדכן, והפכו נטולי מהות ומשמעות.
החגיגה האוטומטית של החגים באותו האופן, שנה אחר שנה, והנהיה אחר הנרטיב שהחגים מספקים, אינן תורמות להתפתחות שלנו כחברה.
החזרתיות הזו על אותם סיפורים ועל אותם ריטואלים ומנהגים, לא באמת פותחת פתח למשהו חדש, היא אינה מאפשרת לתודעה להשתחרר מכבלי העבר ובולמת את הסיכוי לחולל שינוי בנורמות על פיהן אנו מגדירים את עצמנו, את זהותנו, את טעם החיים, את האופן שבו אנו חוגגים ושמחים האוניברסיטה הקוסמית ובכלל את המציאות בה אנו חיים.
???
כמו בסרטי גיבורי-על, יקום של טובים כנגד רעים
נסו לחשוב על הנרטיב של חג החנוכה כפי שהוא נחרט בתודעה הציבורית: ניצחון הטובים על הרעים, מלחמת אור בחושך, מעטים מול רבים, העם הנרדף שמרד במשעבד שרצה לכלותו.
סביב הנרטיב הזה מתרחשים גם ניסים ונפלאות ומתקיימת הודיה הנובעת מן ההיחלצות מצרה ואסון.
הדבר מתחבר לתודעה האנושית הקולקטיבית שמחבבת מאוד את מלחמות האור בחושך והטובים ברעים.
כאמור בתחילת דבריי, כל סרטי גיבורי העל וסרטי האקשן מבוססים על הנרטיב הזה שמושך קהל רחב. גם עולם הגיימינג ומשחקי המחשב מבוסס על החיבה האנושית למלחמות ומאבקי כוח.
בהתכנסות לחגוג ניצחון, התגברות על משהו או מישהו, אין באמת העצמה של נרטיב חיובי המבוסס על שלמות ושלום, אלא התאגדות המבוססת על מאבק ומלחמה.
נסו לחשוב על כך: instagram.com/louharya/ כדי להרגיש חיות, חיוניות, חדוות קיום וטעם לחיים, הנפש האנושית מורגלת למהלך לוהאריה מסויים שעיקרו איום קיומי, חוויה של הישרדות, פחד ומתח המגיע לשיא ואז מפלה או ניצחון שיש בהם התרה של המתח ושחרור שלו בגלים של מתח-התרה ופריקה, מתח-התרה ופריקה, וחוזר חלילה.
האופיין שאני מתארת לכם הוא התמכרותי. הוא ממכר, והוא שוחק את הנפש שמוסללת להעניק משמעות וטעם לחיים רק כאשר מתקיימים מתח מתמיד, ומאבק המצוי ברקע ודוחף לתנועה, מעודד התגברות על אתגר, קושי או איום ויכולת לחוות את הקטרזיס שאחרי.
???
החיים כמגרש כדורגל
האופיין שאני מתארת לכם הוא גם מה שמאגד אנשים.
נסו לחשוב על העוצמה שבמשחקי כדורגל או כדורסל, על תעצומות הרגש שעולות מקהל האוהדים המתאגדים סביב קבוצה במחנות שונים הנלחמים זה כנגד זה על הניצחון וההכרה.
נסו לחשוב על ספורט תחרותי בימנו, כמו קרבות אגרוף שבהם הקהל באקסטזה ונוקט צד podcasts.apple.com/us/podcast/קצרים-עם-לוהאריה/id1550751543 ועמדה המעוררת בו אדרנלין, פרצי אנרגיה נפשית חזקים וגם קטרזיס ופורקן.
נסו לחשוב על קרבות גלדיאטורים בזירות העתיקות של רומא.
פעמים רבות, קל ליצור מכנה משותף ולהתכנס סביב רעיון היוצר קיטלוג דואלי ומוחלט כטובים ורעים, אור וחושך, אויב ואוהב ומאבקי כוחות ביניהם ובכך לפרוק את האנרגיה הנפשית אל תוך מרחב של מלחמה.
הדבר משלהב את הנפש ומעורר תחושה של שייכות לצד, של הירתמות למען צדק, של ניצחון בתחרות על משאבים, של סיבה לחגוג את ההתגברות על הכוחות העויינים ובכך מוענקת משמעות לקיום.
???
אפשר גם לחגוג אחרת
אם נחזור לחג החנוכה, כמו בעולם משחקי המחשב וסרטי גיבורי העל, כך גם הרבה מן החגים היהודיים מתקיימים ביקום רווי הישרדות ומלחמות קיום.
זהו עולם שבו מתקיימים לאומים נפרדים, בעלי זהויות נפרדות ואמונות נפרדות, אשר מקיימים מאבק מתמיד ביניהם. במציאות של העולם המפורד והדואלי הזה, העם היהודי הנפרד מיתר העמים, הוא עם נרדף, מאוים, סובל ונלחם על חייו מפני אלה הבאים עליו לכלותו.
אם נתבונן בכנות על המראה שהמציאות משקפת לנו, קל לזהות שמשהו לא עובד ושנדרש שינוי עומק בנורמות על פיהן אנו מנהלים את חיינו. שינוי שכזה משמעותו מוכנות אמיצה ללכת נגד הזרם ולא לקחת
0 Comments
Leave a Reply. |
ArchivesCategories |